"מי שיש לו למה שלמענו יחיה יוכל לשאת כמעט כל איך" (פרידריך ניטשה)

עם התפרצות נגיף הקורונה, עננה של חוסר וודאות עטה מעל הספורט ההישגי. אימונים ותחרויות מתבטלים בהתאם למצב התחלואה, ואחד הקשיים המרכזיים לספורטאי הצעיר והבוגר הוא שימור המוטיבציה בתקופה זו. 

כמה מילים על תיאוריה מעניינת בהקשר הזה. ויקטור פרנקל (1905-1997) היה נוירולוג ופסיכיאטר יהודי, ניצול שואה. במהלך חוויתיו הקשות במחנה הריכוז אושוויץ, הוא ניסה להבין מה מאפיין מבחינה נפשית את אותם אנשים שהצליחו לשרוד את התופת לעומת אלו שנספו. הוא טען, כי אלו אשר מצאו משמעות לחייהם הגבירו באופן ניכר את סיכוייהם להישאר בחיים. בספרו "האדם מחפש משמעות" הוא משתף כי מה שהחזיק אותו בחיים בזמן שחלה מאוד במחנה הריכוז- היה הרצון לשחזר ולפרסם כתב יד של ספרו כשישתחרר מהמחנה. בעקבות התובנות הללו הוא הגה את שיטת הטיפול "לוגותרפיה" (לוגוס ביוונית- משמעות) שמטרתה העיקרית הינה לסייע למטופל למצוא משמעות\פשר לחייו. לפיו, מתן משמעות לחיים הוא אחד הדחפים החזקים ביותר שמניעים את האדם, והבנה זו היא הכוח שיכול לעזור לו להתמודד עם סבל ומצוקה. במילים אחרות, מי שיש לו משמעות ומטרה בחייו - הוא יצליח להתמודד טוב יותר עם הקשיים שבדרך.

תובנות אלו מאוד חשובות במיוחד בימים אלו לספורטאים הישגיים. במצבים בהם אין שליטה על שגרת התחרויות, ומתקשים למצוא את המוטיבציה להתאמן חזק- אני מאמינה שכדאי ורצוי להתחבר מחדש לתחושת המשמעות ולאותם רגעים חיוביים שהספורט נותן לנו. החיבור פנימה נותן לנו תחושת ייעוד ותקווה, כמו עוגן ששומר על האונייה ועוזר לה לא להיסחף על ידי הרוח והגלים, עד ליעד הבא.

עוד על על שיטת "הלוגותרפיה" ניתן לקרוא בספר "האדם מחפש משמעות".