כמה מילים על flow ועל הקשר בין עוררות לביצוע מיטבי

"...פתאום הרגשתי רוגע משונה שלא חוויתי באף משחק אחר. זה היה סוג של אופוריה; הרגשתי שאני יכול לרוץ כל היום בלי להתעייף, שאני יכול לעבור כל אחד מהקבוצה שלהם או את כולם יחד, שאני כמעט יכול לעבור דרכם פיזית. הרגשתי שאי אפשר לפגוע בי. זו הייתה תחושה מאוד מוזרה, כזו שלא הרגשתי קודם לכן". כך פלה, אחד הכדורגלנים הגדולים בכל הזמנים, מתאר את תחושותיו לאחר משחק גמר המונדיאל. 

אז מה מתאר פלה? מיהי צ'יקסנטמיהאי (בעל השם המיוחד) הוא פרופסור לפסיכולוגיה חיובית שהגדיר את התופעה הזו כ flow. אותם רגעים מיוחדים בהם מרגישים בנוח עם התחרות והלחצים, תחושת הפחד נעלמת ואין ספקות לגבי היכולות שלנו או מחשבות לגבי מה חושבים עלינו. אנחנו נהנים מהביצוע, מרוכזים מאוד אבל זה לא דורש מאיתנו מאמץ- הגוף זז באופן אוטומטי וזורם. כל זה קורה כאשר המשימה מותאמת ליכולות שלנו ומאתגרת- לא קלה ולא קשה מדי. סופרים יכולים לתאר איך היד פשוט כותבת, ואנשי מכירות משתפים כיצד המילים הנכונות יוצאות והעסקה נסגרת. ובספורט? כדורגלנים מצליחים להתרכז בכדור למרות שקהל של עשרות אלפים (לא בימי קורונה) שואג מהיציעים. כדורסלנים מרגישים איך הסל נראה גדול יותר. וטניסאי שולחן, יכולים להרגיש קלילים וחדים, ואיך הכדור זז לאט יותר.

איך ניתן להגיע לאותו "זון"? כמה מילים על אחד המודלים שמסבירים את הקשר בין עוררות לביצוע מיטבי, שנקרא Izof ( ראשי תיבות של Individualized Zones of Optimal Functioning). המודל הזה מראה שלכל ספורטאי יש אזור\טווח בו העוררות מקושרת באופן הסתברותי עם ביצוע מיטבי. הסיבה לכך היא שענפי ספורט דורשים מיומנויות פיזיות וקוגניטיביות שונות כמו דיוק, כוח, מהירות, קבלת החלטות ועוד. למשל לפי הספרות, באופן הסתברותי שחקני הגולף שנדרשים לדיוק רב יתפקדו בטווח עוררות נמוכה-בינונית. לעומתם, הספרינטרים שנדרשים למקסימום אנרגיה יגיעו לביצועי שיא בזמן עוררות גבוהה. ומה לגבי טניסאי שולחן? (תודה ששאלתם), מדובר בענף שדורש מיומנויות קוגניטיביות מורכבות (ויסות עצמי, דיוק וסבלנות) ולכן יתפקדו בטווח עוררות נמוכה עד בינונית.

איך נדע מה הטווח העוררות האופטימלי וכיצד ללמוד לווסת זאת? מוזמנים ליצור איתי קשר

וכמובן, מקווה שלקחתם משהו לדרך שלכם :)