הרשות להיות אנושי - מה הגבול בין הישגיות ושאפתנות בריאה לבין פרפקציוניזם הרסני?

 הבעיה יכולה להתחיל כאשר הצורך העצמי בהצלחה הופך לצורך בשלמות. אני חושבת שכל מי שמתעסק בספורט תחרותי מכיר וחווה את זה במידה מסוימת, את הרצון שהאימונים יהיו תמיד מעולים, או להשיג ניצחון שהוא נקי מטעויות (לא מספיק רק הניצחון עצמו), או שמתקשים להרפות מאיזשהו הפסד כואב, ואולי זה יגרום לכך שבפעם הבאה לא יקחו סיכון ויעדיפו לא להתחרות. כל זאת רק כדי לא להרגיש שוב את אותן התחושות הכואבות- את הכעס עצמי, תסכול ועצב.

 אז מה זה פרפקציוניזם? הנטייה להציב סטנדרטיים גבוהים, בלתי אפשריים, שאיפה מוגזמת לשלמות וכן מתבטא בביקורת עצמית גבוהה, קושי בפרגון עצמי  ורגישות למה שקורה בסביבתם וכיצד תופסים אותם.

בספרות ישנם חוקרים שמבחינים בין שני סוגים של פרפקציוניסטים:

*הפרפקציוניסט האדפטיבי, המסתגל- האופטימליסט. השאיפה העצמית להשתפר ולהתקדם. הוא מאופיין כאדם שאפתן שלוקח אחריות על הפעולות שלו, מוכן לקבל ביקורת, וזה משפיע באופן חיובי על המוטיבציה והמאמץ שלו. במילים אחרות, הוא מוכן להשקיע עבור מטרותיו בפרופורציה הנכונה, ולנסות להוציא את המירב שניתן במצב הקיים.

* הפרפקציוניסט הלא אדפטיבי- הוא מציב סטנדרטיים לא ריאליים ומודד את הערך העצמי שלו בהתאם לעמידה בסטנדרטיים הללו. מצד אחד הוא חווה השפעות שליליות כתוצאה מהשאיפה לשלמות, ומצד שני הוא ממשיך לרדוף אחריה. עבורם, דין פרוטה כדין מאה- לא משנה מה הגודל של הכישלון, אימון גרוע זה קטסטרופה, משחק שהפסידו זה סוף העולם, עונה לא טובה- מה אני עושה בכלל בספורט? בסופו של דבר, זה עלול לגרום לדימוי עצמי נמוך, דחיינות, הימנעות מתחרויות ועוד.

אני מאמינה שהשינויים בחשיבה ובהתנהגות של הספורטאי יגיעו דרך הגישה שלו ושל הסביבה המקיפה אותו. ניתן כמובן להיעזר בפסיכולוג בנושא. דוגמאות להמלצות בנושא:

* הגדרת מטרות ריאליות- תיאום ציפיות ברור. מכיוון שלפרפקציוניסט יש סטנדרטיים גבוהים, רצוי לחדד לו מה מצופה ממנו.

* לגרום לו להרגיש מוערך בלי קשר לתוצאות שלו- ושוב, משוב בעיקר על מאמץ ולא רק על תוצאה

* דיבור עצמי חיובי – ללמוד לפרגן לעצמנו על פעולות טובות, יותר אהבה עצמית  ופחות תחושות של האשמה עצמית.

* לשים ספק על העיוות הקוגניטיבי "הכל או כלום"- במקום חשיבה דיכוטומית, לעודד ראיה מחדש ואת המציאות כספקטרום רחב של אפשרויות.

לסיכום, מדי פעם לחוות רגשות שליליים זה סימן טוב, זה סימן שאנחנו אנושיים. היכולת לחיות עם הטעות בשלווה, ולהרגיש בנוח עם חוסר שלמות, חשובים מאוד לרווחה נפשית, מעבר לספורט ההישגי.

מקווה שלקחתם משהו לדרך שלכם:)