באנו חושך לגרש? בהשראת חג החנוכה, כמה מילים על כישלון ואיך אפשר להפוך אותו לנקודת אור
גם אני, כמו ספורטאים רבים אחרים, חוויתי לא מעט כישלונות בקריירה. הפסדים צורבים, החטאות פשוטות, משחקים שעשיתי כל מה שצריך ובכל זאת נכשלתי. אותם רגעים שבהם לא האמנתי שאוכל לקום מהמשבר ולהיות טובה יותר. מצד אחד, הכישלונות הללו מובילים הרבה פעמים למגוון רגשות שליליים כמו אכזבה, בושה, כעס עצמי שעשויים לפגוע במוטיבציה שלנו להתמיד ולהמשיך לעבוד חזק. מצד שני, כישלון הוא הזדמנות אדירה לצמיחה ולמידה- ניתוח נכון של המצב יכול לעזור לנו להיות ספורטאים טובים יותר.
כמה תובנות שלמדתי בהקשר הזה:
- להעריך הצלחות קטנות לאורך הדרך- לדעת לשים את הזרקור גם על הדברים הקטנים. הצלחתי לקום לאימון כושר בבוקר קר או שהצלחתי למצוא את הדרך לנצח למרות משחק חלש. שום דבר לא מובן מאליו ועלינו להעריך גם את ההצלחות הללו ולא רק זכיה במדליה.
- אנחנו סך כל החוויות שעברנו - ההבנה שהפסד, אימון גרוע - לא מגדירים אותנו כספורטאים. אותו כישלון הוא רק אירוע אחד מתוך כל התחרויות והאימונים שעברנו.
- נוהל התאוששות - נתתי זמן מוגדר שבו הרשיתי לעצמי להרגיש את התחושות הכואבות ולאחר מכן להמשיך הלאה. כאשר נתתי מקום לתחושות בלי להתעלם מהם- זה נתן לי מוטיבציה רבה לעבוד חזק יותר באימונים במטרה לא להרגיש שוב את אותה צריבת כישלון
- כישלונות בספורט הם חלק בלתי נפרד מההצלחה- ההבנה שכישלון הוא חלק מהדרך שלנו להשגת המטרה.
כל התובנות הללו נתנו לי פרופורציה ועזרו לי להישאר יציבה למרות הקשיים. כך, יכולתי לעסוק בניתוח ההפסד או אותו אירוע שלילי, ובמה עלי להשתפר לקראת המשחקים הבאים בכדי להפוך לספורטאית טובה יותר ממקודם.
מקווה שלקחתם משהו לדרך שלכם :)
טקסט לדוגמא